אודות
הסיפור שלי מתחיל בגיל צעיר מאוד בתוך כאב ראשוני גדול. כל כך גדול, שהייתי צריך להתנתק מגופי כדי לא להרגיש אותו.
עברו עלי שנים רבות עד שהתחברתי חזרה לרגש ולגוף הפיזי, על מנת לפגוש את אותו הכאב ולהסכים לרפא אותו.
בשנים הראשונות של ילדותי חייתי באחדות.
אחדות עם כל היש. לא האמנתי שיכול להיות אחרת. לא האמנתי שיום אחד גן העדן הפרטי שלי יכול להעלם.
האמנתי באותו הזמן שהעולם הוא גן עדן ושכולם חיים באחדות.
חווית האחדות שלי היתה כל כך שלמה, עד כדי כך שכשניסו להסביר לי שאני בן ושבנים שונים מבנות, לא הצלחתי להבין מה זה אומר.
ראיתי את עצמי כחלק מהעולם ואת העולם כחלק ממני.
לא היה הבדל עבורי בין בנים לבנות – הכל היה אחד.
דברתי פעם בלשון זכר ופעם בלשון נקבה,
שיחקתי עם בובות וברביות ואהבתי גם לרוץ ולהשתולל. קפצתי בגומי ואהבתי גם משחקי כדור.
ובכל פעם שהגננת הייתה מבקשת להסתדר לפי בנים ובנות הגוף שלי היה מתכווץ, מה זה אומר?
בנים, בנות – מה ההבדל?
מה מפריד בינינו? מי מפריד בינינו?
ניסיתי למצוא לזה תשובה.
עם הזמן הבנתי שכשאומרים בנים ובנות מתכוונים להבדלים בין איברי -הגוף (כן, למה שיש לנו בין הרגלים).
התשובה הזו לא סיפקה אותי. חוץ מזה, מה עוד שונה?
לא הצלחתי לעשות את ההפרדה הזו,
התעקשתי להיות חבר גם של הבנים וגם של הבנות
ורציתי לבלות בהפסקות בבית הספר עם כולם.
זה לא היה פשוט וככל שגדלתי זה הפך להיות קשה יותר ויותר, ההפרדות הלכו וגדלו.
שירותי בנים ושירותי בנות, שיעור ספורט לבנים בנפרד ולבנות בנפרד, משחקים שונים לבנים ולבנות.
והכי נורא, בגיל ההתבגרות – מיניות נפרדת לבנים ומיניות נפרדת לבנות.
בנים צריכים להימשך רק לבנות ובנות רק לבנים, זה היה קשה כל כך,
הרגשתי את עצמי נקרע מבפנים.
החוויה הפנימית שלי הייתה כל כך אחרת ולנסות להתאים את עצמי לעולם החיצון היה כרוך ביצירת קרע פנימי, קרע כל כך עמוק וכל כך כואב ששנים רבות לקח לי לרפא אותו.
ניסיתי להתאים את עצמי לסטראוטיפים הגבריים. החברה מסביב ציפתה ממני, ללכת בצורה מסוימת, לדבר בצורה ה"נכונה", להימנע מלהביע רגשות, להימנע מלבכות, להימנע מלהיות עדין או רגיש. לסגור את הלב ולעטות על הפנים מסכה של פרצוף קשוח.
זה לא הצליח לי, נכשלתי בזה כמובן. ובגדול.
ואז, החלו הצקות, ביקורת ועלבונות מצד הסביבה, החברים והמשפחה.
הרגשתי שאין לי על מי לסמוך ויותר מכל לא יכולתי להיות אני.
הסיפור המשיך, התגלגל והסתבך יותר ויותר.
כשכבר גדלתי ניסיתי למצוא עזרה, מישהו שיבין אותי, מישהו שיעזור לי להבין למה אני סובל, למה אני כואב.
שכחתי את הילדות ואת מה שהיה שם, כאב הנפרדות הודחק וירד למרתפי התודעה ואני נותרתי רק עם ההשלכות של כל מה שהיה, איכות חיים ירודה, עצב גדול, תסכול, סבל ובלבול שלא נגמר.
חיפשתי וחיפשתי, עברתי בין מטפלים ולא הסכמתי לוותר, ובכל פעם חשפתי חלק אחר מהפאזל של התמונה המלאה.
כשכבר חוויתי התעוררות מגדרית, זה היה רגע בו
המסכה הגברית נפלה ומצאתי את עצמי נותר עירום. ללא כל מגדר.
זו הייתה חוויה מבהילה בעיקר כי לא היה לי עם מי לדבר עליה, כולם חיים בתוך תבניות מגדריות.
ולא להיות חלק ממגדר – זו חוויה שאינה מקובלת.
מאחר שכבר לא יכולתי לחזור למגדר הקודם שלי בתור גבר – כי הבנתי שהוא לא אמיתי. עברתי לצד השני. ניסיתי להיות אישה.
ממש ניסיתי, בכל הכוח, האמנתי שזה מה שישחרר אותי מהסבל הגדול שחוויתי, ויסלק ממני את הכאב.
כל כך האמנתי בזה, שהייתי מוכן לעבור גם שינויים פיזיים ולעשות כל מה שידרש ממני. לשם כך, התחלתי בתהליך הורמונלי שאמור היה לשנות את הגוף הפיזי (עד כמה שאפשר), כל יום קוקטייל של כדורים שנכנסים אל תוך הגוף שלי.
הגוף שלי צעק דיי!!! והנשמה שלי קראה לעזרה.
העזרה הזו אכן הגיעה בדמות מלאכים בגוף פיזי ומורים מוארים שהראו לי את הדרך הנכונה חזרה הביתה, חזרה אל עצמי.
שם, פגשתי את עצמי מחדש, מעבר למגדר, מעבר לנפרדות. כהוויה שלמה מאוחדת וכמודעות טהורה, ללא התניות וללא סיפורים.
אותה התעוררות ראשונית שחוויתי שאני לא גבר היתה נכונה. אך כעת הבנתי שאני גם לא אישה.
אני אף אחד מהדברים הללו, כיוון שהם לא קיימים.
אלו רק מילים, סיפורים ורעיונות, רק הפרדות שיצרנו כאן בעולם, כיוון ששכחנו מי אנחנו באמת. מי אנחנו מעבר לגוף הפיזי, מעבר לצורה, מעבר לחומר, מעבר למילים, מעבר למחשבות ולרגשות.
היום אני מלווה אנשים בתהליך ההתעוררות האישי שלהם, בדרכם חזרה הביתה, חזרה אל עצמם, חזרה על האמת הפנימית שלהם שקיימת מעבר לכל הצורות.
התהליך האישי שעברתי מאפשר לי לזהות ולהבין אנשים בנקודות שונות במסע חייהם.
לראות את שיעורי החיים שלהם, לסייע להם לפתור ולהתמיר שיעורים אלה למודעות רגשית ורוחנית, להשתחרר מסבל מיותר ולמצוא את האושר הפנימי.
בין הכשרותיי הרבות:
- ריפוי קוונטי (אנרגיית סוסי הפרא)
- תטא הילינג
- 7 להבות הבריאה
- אומגה הילינג
- אומגה מאסטר-בכיר
- אומגה פסיכותרפיה(קיו באלנס)
- מורה בכירה לשיטת 'אומגה' מטעם מרכז 'אומגה' הארצי של אוריאלה פז-מורין.
ההכשרה הגדולה שלי מכולם היא תהליך הריפוי שעברתי אשר ממנו קבלתי את היכולות
ואת הכלים לסייע לאנשים בתהליך הריפוי האישי שלהם ומציאת האושר הפנימי.
